מעשה
בצדיק
ואלונקה

 

בין קהילות ישראל המבכות את חללי המלחמה, נתייחד מקום גם לצערה המיוחד של הקהילה הקטנה של ישיבות ההסדר, שהוכתה מכה קשה מאוד.

שיעור חללי ההסדר בין הנופלים במלחמה עולה עשרות מונים על חלקם באוכלוסייה, והישיבות הוכו באבל וביגון. 
 

בתוך האבל הקודר הזה גמלה בלבנו החלטה: אסור שנשכח את החללים האלה. גם את מותם, אך בעיקר את חייהם.

בני ישיבות ההסדר מציגים טיפוס אנושי שאינו שכיח בחברה הישראלית, ואין כמו קדושי המלחמה הי"ד – הטובים שבחבורה, אלה שרצו ראשונים קדימה – להציג את הדמות הזאת במלואה ובתפארתה.
מעשי הגבורה של החללים האלה בקרבות המלחמה הם עוצרי נשימה, כמו נלקחו מדורות קדומים; אך לא נופלים מהם מעשי היומיום של חייהם יוצאי הדופן.

 

סיפר הרב ישראל מאיר לאו, מפי השמועה: פעם אמר תלמיד לרב שלמה זלמן אוירבך שהוא רוצה לנסוע לקברי צדיקים בגליל. אמר לו הרב: בשביל זה צריך לנסוע עד לגליל?! הנה כאן, בהר הרצל, קבורים אנשים שכולם קדושים.

אם לא נאמרה האמרה הזו מפי הרב אוירבך, ראויה הייתה להיאמר; ולאורה בחרנו לספר את חייהם של גיבורינו דווקא כרצף של סיפורי צדיקים. לא רק בשביל קברי צדיקים אין צורך לנסוע רחוק, אלא גם בנוגע לסיפורי צדיקים.

אם לצטט סיפור נודע מן הסוגה הזו, גם בנוגע לסיפורי צדיקים האוצר נמצא מתחת לגשר. כפי שנהג מרטין בובר עם גדולי החסידות בספרו הנפלא "אור הגנוז", ניסינו אנו לנהוג עם גדולינו שלנו. הם לא היו אדמו"רים ולא מנהיגי עדה, אלא אנשים צעירים מן השורה. אבל אילו אנשים הם היו.

אין כאן יומרה למצות את אישיותם, וודאי לא את הביוגרפיה שלהם; יש כאן ניסיון להביא כמה אורות גדולים מחייהם אל חיינו. 

 

​בספר מופיעים סיפורים מחייהם של 22 תלמידים ורבנים מישיבות ההסדר, שנפלו בשנה הראשונה של מלחמת שמיני עצרת. לספר נוספו גם הספדים על 58 בוגרי הישיבות שנפלו במלחמה.